גזר דין בתיק תו"ב 27126-10-09

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של  אי קיום צו בית המשפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 וביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר לפי הוראות סעיף 145(א), ו-204(א) לחוק הנ"ל.

כעולה מעובדות כתב האישום, הנאשם הורשע בעבר בעבירות של ביצוע עבודה או שימוש במקרקעין ללא היתר, בתיק עמ"ק 578/05 בימ"ש השלום באר שבע ובגזר הדין שם מיום 27.6.2007, נצטווה הנאשם להרוס מבנה יביל בשטח של כ-43 מ"ר המשמש למגורים וכן חממות המשתרעות על שטח של כ-3 דונם.

ביצועו של צו ההריסה נדחה על פי החלטת ביהמ"ש  עד ליום 27.6.2008.

הנאשם לא ביצע את הוראת ביהמ"ש ולא הרס את המבנים הנ"ל וכעולה מן האישום השני בו הורשע הנאשם, בשנת 2009 אף ביצע שיפוץ יסודי של מבנה חקלאי קיים כולל בניית תוספת מגורים ושינוי יעוד המבנה הקיים למגורים בשטח של כ-80 מ"ר ללא היתר.  בנוסף, בנה הנאשם מחסן עשוי מפח בשטח של כ-15 מ"ר והציב מכולה המשמשת כמחסן בשטח של כ-15 מ"ר. כל זאת ללא היתר.

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש גרס, כי עניינו של הנאשם נמצא ברף העליון של עבירות התכנון והבניה, והגיש המסגרת ראיותיו לעונש את תמונות המבנים, מכתבי התראה שנשלחו לנאשם וראיות נוספות. ב"כ המאשימה הדגיש כי החומרה היתרה הגלומה במעשי הנאשם נובעת מן השילוב של הפרת הצו השיפוטי עם היקף הבניה, משך השימוש במקרקעין ללא היתר על פני מספר שנים והבניה הנוספת.

לטענת ב"כ המאשימה דומה כי ההליך הקודם כלל לא הרתיע את הנאשם.

ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה הגורסת כי העונש הראוי במקרים אלו הוא מאסר בפועל וקנסות כבדים וציין כי אלמלא גילו של הנאשם היה עותר למאסר בפועל אך נוכח גילו הסתפק בעתירה למאסר מותנה, קנס בסך 180,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו, וכן הוצאת צווי הריסה למבנה נשוא סעיף 6 לפרק העובדות שבאישום השני.

ב"כ הנאשם הגישה כתמיכה לטענתו זו את ע"פ 7374/06, של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 10.7.2007. ב"כ הנאשם טענה כי העובדה שעד עתה לא הוכשרה הבנייה נעוצה בשרשרת של מחדלים ביורוקרטיים ותכנוניים הנובעים מן המאשימה עצמה וכי רק בשל מחדלים אלו  נבצר מן הנאשם להכשיר את הבנייה.  לדבריה, בשל אותן בעיות תכנוניות נקלע הנאשם בין הפטיש לסדן.

הגם כך, טענה ב"כ הנאשם, כי הנאשם פעל ופועל להכשרת הבנייה וכי בסופו של יום קיים אופק תכנוני בעניינה.

ב"כ הנאשם טענה כי מרבית המבנים נשוא כתב האישום הוכשרו וכיום למעט מבנה אחד אוחז הנאשם בידו בהיתר בניה וגם באשר למבנה זה מצוי הנאשם בהליכים לקבלת היתר.

ב"כ הנאשם ציינה כי העסק נשוא החממות פונה מגוש קטיף בשנת 2005 תוך גרימת הפסדים כלכליים משמעותיים. לאחר מכן התפוצצה רקטת קאסם ליד בית הנאשם וגרמה לו לנזקים.

ב"כ הנאשם ציינה כי מאז שנת 2006 פעל הנאשם לקבלת היתרים והפנתה לבעיות בריאותיות מהן סובל הנאשם כאשר בגינן עבר מספר אשפוזים ונותח מספר פעמים.

ב"כ הנאשם הגישה אסופה של מסמכים רפואיים וציינה כי הנאשם הינו נכה בדרגה של 75%, בן 68 אשר אשתו סובלת ממחלת נפש כרונית.

ב"כ הנאשם הגישה מסמכים התומכים בטענה זו.

ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם לא ביזה את החלטות ביהמ"ש אלא נבצר ממנו לעמוד בצו ביהמ"ש עקב השילוב של מצבו הבריאותי, מצבה של אשתו. בנוסף טענה ב"כ הנאשם, כי הנאשם פעל לאורך כל הדרך להסדרת הבניה. ב"כ הנאשם אף הפנתה למצבו הכלכלי הקשה של הנאשם.

הנאשם עצמו טען כי סבל ייסורים מאז פינוי גוש קטיף והפנה למצבו הכלכלי והבריאותי.

דיון

טרם גזירת דינו של הנאשם, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם, בשים לב לשילוב של עיקרון ההלימה עם השיקולים הקבועים בחוק (סעיף 40א'- 40יג' לחוק העונשין, התשל"ז - 1977).

טרם קביעת מתחם העונש ההולם, ראוי לקבוע תחילה את רכיב הענישה המרכזי (מאסר או קנס) ואת הפסיקה הנוהגת בעבירות אלו בשים לב לעובדה שהמאשימה בטיעוניה לעונש סייגה עצמה  לעתירה לקנס ולמאסר מותנה.